שתיקת הכבישים – הפקרה אחרי פגיעה

אי ציות לאור אדום
בבית משפט לתעבורה בירושלים הואשם אדם בעבירות שונות על חוקי התעבורה ובהם גרימת נזק לרכוש או אדם,רשלנות , אי ציות לאור אדום , גרימת חבלה של ממש , עזיבת מקום התאונה ואי הושטת עזרה וכל זאת בגין ארוע שארע בצומת רחובות כשהטענה הייתה כי רכב הנאשם נסע ברחוב ישעיהו לכיוון צומת רחוב הנביאים בירושלים, חצה את הצומת כשברמזור כיוון נסיעתו דלק אור אדום, גרם לתאונה עם נהג מונית שנהג במונית ועבר באור ירוק.

רכב הנאשם התנגש במונית אך לא טרח לעצור, להגיש עזרה ולמסור פרטיו לנהג המונית . בתוך כך פגע הרכב גם בהולכת רגל אשר חצתה את הכביש במעבר חצייה מרומזר כשהאור הדולק ברמזור בכיוון חצייתה ירוק. גם אז רכב הנאשם בנסיעתו ולא עצר להושיט עזרה ולמסור פרטיו אלא נמלט מהמקום ועקבותיו לא נודעו.

אלא שהנאשם אמנם הינו הבעלים של הרכב אך לא היה ספק לבית המשפט ולתביעה המשטרתית שלא הוא זה שנהג ברכב כי אם מישהו אחר.

להגנתו טען הנאשם כי לא הוא נהג ברכב ולכן לא ניתן להרשיעו.

כתב האישום הוגש כנגד הבעלים של הרכב מכח “חזקת הבעלות” המתבססת על הוראה בפקודת התעבורה הקובעת כי אם עשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

בית המשפט העליון כשניתח את הוראת החוק הזו קבע כי הרעיון העומד בבסיסה של האחריות המוטלת על בעליו של רכב היא כי הבעלים אמור לדעת מי נהג ברכב הלכה למעשה וכי בכוחו לשמור רישומים ראויים בעניין זה. כאשר הרכב הוא בבעלותו של בן-אדם בשר ודם, שזה רכבו היחיד, קיימת הנחה עובדתית חזקה שהוא עצמו – או אחר ברשותו – נוהג .כאשר לבעל הרכב מספר ניכר של כלי רכב, יש הנחה, כי בעל הרכב יודע מיהו הנוהג וצריך לדעת לזהותו.

עליו לשמור על זהות הנוהג, ואם הוא נמנע מכך, רואים אותו עצמו כאילו נהג ברכב. אחריות זו היא אחריות פלילית – אישית מוחלטת. היא אישית, שכן הבעלים נמצא אחראי בגין מחדליו באי ידיעה על דבר זהותו של הנוהג ובאי שמירת רישומים בעניין זה.

אמנם בית המשפט העליון קבע כי יתכן ואין להכיל את חזקת הבעלות על כל עבירת תעבורה שכן לדעת בית המשפט העליון , החזקה חלה על עבירות תעבורה “קלאסיות”. לפיכך, לא בהכרח ניתן להסיק על היקפה המדויק של החזקה ועל תחולתה בעבירות תעבורה שהיסוד הפלילי בהן הוא משמעותי, דוגמת העבירה של “הפקרה אחרי פגיעה”, שעונשה המירבי שבע שנות מאסר ואולם בית המשפט לתעבורה בירושלים קובע כי פרשנות בית המשפט העליון מתאימה לאותם מקרים בהם הבעלים ניסה לאתר את הנהג ברכב אך נכשל.

אין הבעלים יכול לדעת מי נהג ברכב אף שנקט בפעולות ממשיות למציאתו. לא ניתן להטיל אחריות מכוח החזקה על עבירות מסוימות. ואולם לא די בטענה בעלמא כי בעל הרכב לא נהג בו. תחת זאת עליו להוכיח את טענתו ועוד כי עשה כל שלאל ידו לאתר את הנהג. מחובתו של בעת הרכב לסייע למשטרה ולמסור את כל הידוע לו בנוגע לזהות הנהג הפוטנציאלי ברכב. כאמור, בעל הרכב יכול לסתור את חזקת הבעלות ללא קושי רב. משלא עשה כן מחויבת המסקנה כי בעל הרכב הוא שנהג בו ולחלופין כי הוא מחפה על צד ג’ שנהג.

במקרה הנוכחי לא מסר הנאשם פרטים על הנהג שנהג בפועל ברכבו והוא אף נמנע מלמסור כל גרסה כשבית המשפט קובע כי הנאשם , ככל הנראה , מנסה לחפות על הנהג. לאור זאת החליט בית המשפט להטיל על הנאשם עושים כבדים ובהם שלושה עשר חודשי פסילה בפועל, ארבעה חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי בגובה של ששים וששה אלף ₪. יצויין כי ערעורו של הנאשם לבית המשפט המחוזי נדחה תוך שבית המשפט המחוזי משבח את בית המשפט לתעבורה על פסיקתו.

משרד עורכי דין תעבורה שי גלעד ממוקם ברמת גן ומייצג נאשמים בכל עיר ואזור בישראל מאילת ועד קרית שמונה. המשרד מייצג לקוחות בערים הגדולות תל אביב, חיפה, ירושלים, באר שבע, חדרה וסביבתם.

המשרד מטפל בתיקי תעבורה כולל עברות תעבורה על מהירות מופרזת, נהיגה בשיכרות, תאונות דרכים, פסילת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, שלילה על נקודות וכל תיקי תעבורה הדורשים עורך-דין מתמחה בבתי משפט לתעבורה. צור קשר עוד היום לקבלת מידע ויעוץ מקצועי 03-7169977