המשטרה גררה והמשטרה תשלם/עו”ד שי גלעד

החרמת רכב

פקודת התעבורה מקנה סמכות לקצין משטרה להורות על החרמת רכב בו בוצעה עבירה מרשימת עבירות חמורות לפרק זמן קבוע.
הפקודה קובעת כי אם היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג, רשאי הוא למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של 30 ימים, ואם במהלך שלוש השנים האחרונות נמסרה הודעת איסור שימוש באותו רכב לפי סעיף זה, או שניתן לגביו צו איסור שימוש לפי הפקודה – לתקופה של 60 ימים, וליטול את רישיון הרכב.
ברשימת העבירות החמורות המקנות סמכות שכזו לקצין משטרה מצויות עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה בר תוקף, נהיגה בשכרות או תחת השפעת משקאות משכרים או סמים, הסעת נוסעים מעבר למספר הנוסעים המותר, עקיפה מסוכנת, נהיגה ברכב לו ניתנה הודעת איסור שימוש ועוד.

מחוקק המשנה קבע בתקנות את אופן יישום הוראות הפקודה בעניין זה.

רכב שניתנה לגביו הודעת איסור שימוש, רשאי שוטר להורות לבעל הרכב, או למי שהרכב ברשותו באותה שעה, להעבירו או לגררו למגרש אחסנה שאושר לכך בהתאם לתקנות, בתוך פרק זמן סביר שיינקב בהודעה.

עוד נקבע בתקנות כי מגרש האחסנה שיאוחסן בו הרכב, ייקבע בהתחשב בהצעתו של הנהג, מבין מגרשי האחסנה שיש בהם, באותה שעה, מקום לאחסון הרכב, ולאחר שהוצג לפניו המידע אודות מיקומם של מגרשי האחסנה והוצאות האחסנה בכל אחד מהם.

לא הועבר הרכב למגרש אחסנה בתוך פרק הזמן הנקוב בהודעה או בצו איסור שימוש, רשאי קצין משטרה לגררו או להורות לגררו למגרש אחסנה באמצעות גורר שאושר לכך בהתאם לתקנות ובלבד שהבטיח כי הגורר נקט אמצעי זהירות סבירים הדרושים להבטיח את בטיחות הגרירה ולמנוע נזק לרכב בעת גרירתו.

לשון החוק חדה, ולפיה חובה על המשטרה לאפשר לבעל הרכב (או הנוהג בו) פרק זמן סביר להעברת הרכב למגרש אותו הוא רשאי לבחור מתוך רשימה שתוצג לו. ככל שלא ביצע את גרירת הרכב בפרק הזמן הסביר אשר ניתן לו, קמה למשטרה (לקצין משטרה בלבד) הסמכות לבצע את הגרירה בעצמה.

הפקודה גם קובעת כי הוצאות בשל גרירת הרכב למגרש וכן הוצאות העמדתו במגרש זה, למשך תקופת איסור השימוש ישולמו על ידי בעל הרכב עצמו.

במקרה שהובא בפני בית המשפט לתעבורה , טען הנהג שנעצר בגין חשד לנהיגה בשכרות , כי המשטרה לא הציגה בפניו את אפשרויות הגרירה ופרסה בפניו אלטרנטיבות שונות של מגרשי אחסה אלא פשוט, ועל דעת עצמה, גררה את רכבו באמצעות גרר מטעמה למגרש אחסנה אותו בחרה. אי לזאת, טען הנהג, כי יש להטיל על המשטרה את מלוא הוצאות הגרירה והאחסנה של הרכב.

בית המשפט בחן את הסוגייה וקבע כי הוראות החוק המאפשרות מסירת הודעת איסור שימוש מנהלית ברכב לנהג או בעל רכב פוגעות פגיעה חמורה ביכולת בעל הרכב לעשות שימוש ברכושו. השבתה מיידית של הרכב אפשרית גם אם בעל הרכב עצמו לא ביצע כל עבירה ומי שנהג ברכב עדיין לא הורשע בהליך משפטי.

מאחר והמחוקק היה מודע לעוצמת הפגיעה המנהלית בבעל הרכב בטרם נקבעה אשמתו של הנוהג בו, יצר הוא הגבלות ואיזונים לצורך הבטחת שמירת זכויות הפרט ככל הניתן וזאת אגב יצירת פגיעה מינימלית אפשרית באזרחים אשר כנגדם מופעלת סמכות מנהלית זו.

על תפקידו של בית המשפט בסוגייה זו קבע השופט כי בית המשפט מתפקד מכח החוק כמעין רגולטור ביחס לפעילות המשטרה ובתפקידו עליו לוודא כי הפעלת הסמכות המנהלית שניתנה למשטרה מתבצעת בדיוק בהתאם להוראות החוק.

חריגה של הרשות המבצעת מהוראות החוק תוביל לביטול ההליך המנהלי כולו (במקרה קיצוני של הפרה) ולפיצוי או ביטול יחסי של ההליך המנהלי, כאשר אין המדובר בהפרה יסודית של הוראות החוק.

חובה על משטרת ישראל לפעול לצורך מימוש סמכותה באופן מדוייק כפי שקבעה הכנסת ללא כל “קיצורי דרך” וללא כל “הנחות” הנובעות מרצונה לפעול מהר ובאופן יעיל.

חובה על המשטרה להציג בפני הנהג (או בעל הרכב אם הוא מצוי במקום), רשימה של מגרשי אחסנה הכוללת את עלות האחסנה בכל מגרש, ורק לאחר שאותו נהג או בעל רכב הביע עמדתו, רשאי קצין המשטרה לקבוע את המגרש אליו רשאי הנהג או בעל הרכב לגרור הרכב לשם (ככל שאין אנו בסיטואציה בה יכול אדם מטעמו להסיע הרכב למגרש).

במקרה שהונח לפניו, קבע בית המשפט כי הנהג לא קיבל כל פרק זמן סביר לגרור או להעביר הרכב עצמאית למגרש אותו רשאי היה לבחור מתוך רשימה שלא הוצגה לו כלל.
אין כל תיעוד של המשטרה ממנו ניתן ללמוד כי גרירת רכב הנהג בוצעה בהתאם להוראות החוק.

הנהג הוא אשר נשא בהוצאות הגרירה שיתכן והייתה מיותרת ואף נשא בהוצאות אחסנה יקרות שיתכן שהיו נחסכות ממנו לו היה מתאפשר לו לגרור רכבו למגרש בו הוצאות האחסנה זולות יותר.
בית המשפט קבע כי היה על המשטרה לפעול בהתאם לחוק ומשלא עשתה כן ,הביאה לפגיעה כלכלית בנהג. משהפרה המשטרה את עקרון חוקיות המנהל, הורה בית המשפט על חיוב המשטרה בהוצאות גרירת ואחסנת רכב הנהג כך שהמשטרה תישא באופן מלא בהוצאות גרירת רכבו של הנהג וכן תישא בהפרש סכום האחסנה למשך כל תקופת האחסנה של הרכב, בין העלות היומית ששילם הנהג בפועל ובין העלות היומית הנמוכה ביותר במגרש אחסנה אחר המצוי בישראל בו יכול היה להיות מופקד הרכב נכון ליום האחסנה שלו.

משרד עורך דין תעבורה שי גלעד ממוקם ברמת גן, ברח’ ז’בוטינסקי 33, מגדל התאומים 1, המצוי באחד מצירי התנועה הראשיים במדינת ישראל ונגיש מכל מקום בארץ. המשרד מטפל בתיקי תעבורה כולל עברות תעבורה על מהירות מופרזת, נהיגה בשיכרות, תאונות דרכים, פסילת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, שלילה על נקודות וכל תיקי תעבורה הדורשים עורך-דין מתמחה בבתי משפט לתעבורה, בתל אביב, חיפה, באר שבע, נתניה, אשדוד, ובכל בתי המשפט בארץ. צור קשר עוד היום לקבלת מידע ויעוץ מקצועי 03-7169977