ההמצאה ישנה

עבירת מצלמה – לא קיבלה כל הודעה הודעה על הקנס וזוכתה

רבים המקרים בהם מקבל בעלים של רכב לביתו הודעה כי קנס שהוטל עליו צבר ריבית פיגורם מבלי שקיבל לידיו את הקנס המקורי או מקרים בהם נודע לבעלים של רכב שנרשמה הודעת תשלום קנס כנגדו בגין עבירת מצלמה רק כשהוא מחדש את רישיון הנהיגה שלו או כשהוא מקבל הודעה מרשות הרישוי על אמצעי תיקון ( קורס או פסילת רישיון) שהוטלו עליו במסגרת שיטת הניקוד מבלי שהיה מודע כלל להודעת תשלום הקנס המקורית.

בעקבות כך, כשנעשית פנייה למשטרה בבקשה להישפט על הדו”ח, היא לרוב נדחית בטענה כי דבר הדואר נשלח לכתובתו של הבעלים הרשום של הרכב ודבר הדואר חזר, בד”כ מכוון שלא נדרש על ידי הנמען. חשוב להדגיש כי במקרים הללו מדובר בעבירות שתועדו על ידי מצלמות דיגיטליות במערכת הנקראת א3 (אכיפה אלקטרונית אוטומטית).

בניגוד למצב בו עובר נהג עבירה לנגד עיניו של שוטר וזה נותן לו בידו הזמנה לדין או הודעת תשלום קנס, הרי עבירה שנלכדה במערכת א’3 נשלחת לכתובתו הרשומה של הבעלים הרשום של הרכב. כדי שהמשטרה תזדרז ותשלח את הדו”ח לביתו של הבעלים, קבע המחוקק תקופת התיישנות של ארבעה חודשים לעבירות אילו. המחוקק קבע כי אם היתה העבירה עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, שהחשד לביצועה מבוסס על צילום רכב, לא יוגש עליה כתב אישום ולא יומצאו לבעל הרכב בעניינה הזמנה או הודעת תשלום קנס, אם כתב האישום, ההזמנה או הודעת תשלום הקנס טרם נשלחו ועברה תקופה של ארבעה חודשים ממועד ביצוע העבירה.

הטעם להוראה זו ניתן בדברי ההסבר לחוק שם נאמר כי שלא כמו במקרה שבו מקבל מבצע העבירה הודעת תשלום קנס מיד לאחר ביצוע העבירה, עיכוב במסירת הודעת קנס המבוססת על צילום רכב מקשה על מקבל הדוח להתגונן, שכן לאחר תקופה ממושכת קשה לבעל הרכב לשחזר את האירועים או לאתר מי נהג ברכב בעת ביצוע העבירה.

בית המשפט דן לאחרונה בערעור שהוגש על ידי נאשמת שהוגשו כנגדה 11 אישומים בגין עבירות תנועה של נהיגה במהירות שמעל למותר, אשר מבוססים על צילום במערכת א’3.
הנאשמת טענה להתיישנות העבירות, וזאת מאחר ולטענתה לא קיבלה כל הודעה על העבירות עד ליום בו קיבלה דרישת תשלום מרשות האכיפה.

העבירות בגינן קיבלה הנאשמת את הדרישה נעברו חודשים רבים קודם לדרישה.

לאחר קבלת ההודעה הנ”ל פנתה הנאשמת למרכז הגבייה בבקשה לביטול הדוחות.
בתגובה לבקשה זו הודיע מרכז הגבייה לנאשמת כי “התובע הדן בבקשתך, בהסתמך על העילות המפורטות בחוק, החליט להיענות לבקשתך ולאפשר לך לשלם את הקנס המקורי”.

במילים אחרות, מרכז הגבייה לא מצא אסמכתא לסתור את טענת הנאשמת כי לא קיבלה הודעה מוקדמת יותר על הדוחות. עם זאת, ועל אף שבהודעה נרשם כי טענת הנאשמת “התקבלה”, לא בוטלו הדוחות אלא שאל הנאשמת נשלחו הודעות תשלום קנס מעודכנות ולצידן אפשרות להגיש בקשה להישפט. הנאשמת הגישה אכן בקשות להישפט בכל אחד מן הדוחות ובעקבות בקשתה נפתחו ההליכים דנן ובמסגרת הדיון בתיקים העלה סנגורה של הנאשמת את טענת התיישנות.

במקרה דנן, המדינה למעשה לא חלקה על כך שאין בידה ראייה להמצאת הדוחות במועד. המדינה אישרה כי הדוחות הוחזרו בידי הדואר, ומסיבה זו אף הסכימה המדינה לאפשר לנאשמת תשלום הקנסות המקוריים למרות שלכאורה חלף המועד לכך והשאלה המתבקשת היא האם אי קבלת הדוחות מקימה לנאשמת טענת התיישנות, או שהיא מנועה מלהעלות טענה זו במקרה דנן. בית המשפט , מניסיון רב שהצטבר, העיר כי הניסיון שנצבר מטיפול בתיקים דומים רבים, מלמד כי לעתים קרובות נשלחות ההודעות בלא כל פרט מעבר לשם הנמען והכתובת [לדוגמא- “סכנין”], דהיינו ללא מס’ תעודת זהות או כל זיהוי ספציפי אחר. בנסיבות אלה אין פלא כי הדואר לא הצליח לבצע מסירה של הדוחות.

לפיכך, דומה כי המדינה לא עמדה אפילו בנטל הראשוני להראות שהדוחות נשלחו לכתובתה הרשומה של הנאשמת, שכן מובן כי בהעדר פרטי זיהוי אחרים, מס’ הזהות של הנמען הוא חלק מהכתובת הרשומה.
אולם מעבר לכך, גם אם נניח שאכן כלל המשלוח את מס’ הזיהוי, עדיין אין מקום לקבוע כי המצאה לכתובת הרשומה היא המצאה כדין.

טענתה העיקרית של המדינה הייתה כי כל עוד הנאשמת אינה טורחת לעדכן כתובת טובה יותר, אין היא יכולה לטעון שדברי הדואר לא הומצאו לכתובתה. המדובר אכן במצב בעייתי, ואין הדעת נוחה מכך שאדם יוכל להתחמק מקבלת דברי דואר. אך מנגד, אין להתעלם מכך, שהמדינה נותנת יד להתנהגות זו, ואינה מחייבת אדם למסור כתובת מלאה לצרכי המצאה.

יודגש כי אין מדובר באזרח “מקרי” אליו נשלחת הודעה. המדובר במי שרשומה כבעלת הרכב בו בוצעה עבירה לכאורה. המדינה יכולה לדרוש מבעל רכב, בבואו לרשום את הרכב על שמו, למסור כתובת מלאה מספקת להמצאת הדואר. רישיון הרכב אף מחודש בכל שנה, והמדינה יכולה להתנות חידושו במסירת כתובת מלאה.

יתרה מכך, במציאות הטכנולוגית של ימינו, אף ניתן לדרוש המצאת “כתובת אלקטרונית” לקבלת הודעות רשמיות הנוגעות לאותו רכב, ולא להסתמך דווקא על המצאה פיזית בדואר.
הדברים נכונים במיוחד באשר לאזרחים תושבי רשויות ערביות, שם מן המפורסמות כי, בידיעת המדינה, אין רישום מסודר של רחובות, מספרי בתים וכתובות מגורים.

הנה, מצד אחד המדינה משלימה עם התנהלות זו של אזרחיה, אך מנגד טוענת מי שמתנהל בצורה – חוקית – זו, לא יוכל לטעון כנגד המצאת דברי דואר.

בית המשפט הדגיש כי אין צורך להסביר את חשיבות המצאת דברי הדואר לאזרח ולא ניתן לקיים הליך משפטי הוגן בהעדר המצאה. לפיכך קבע בית המשפט כי אינו סבור כי בהעדר “כתובת מלאה” הנאשמת מנועה מלטעון להתיישנות בגין אי המצאה.

לאור זאת, קיבל בית המשפט , את טענת הנאשמת, וקבע כי האישומים נגדה התיישנו והורה על סגירת כל 11 התיקים שהיו נגדה.

משרד עורך דין תעבורה שי גלעד ממוקם ברמת גן, ברח’ ז’בוטינסקי 33, מגדל התאומים 1, המצוי באחד מצירי התנועה הראשיים במדינת ישראל ונגיש מכל מקום בארץ. המשרד מטפל בתיקי תעבורה כולל עברות תעבורה על מהירות מופרזת, נהיגה בשיכרות, תאונות דרכים, פסילת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, שלילה על נקודות וכל תיקי תעבורה הדורשים עורך-דין מתמחה בבתי משפט לתעבורה, בתל אביב, חיפה, באר שבע, נתניה, אשדוד, ובכל בתי המשפט בארץ. צור קשר עוד היום לקבלת מידע ויעוץ מקצועי 03-7169977