עו”ד שי גלעד – אכיפה בררנית

נאשמים רבים נוטים “לשלוף” טענת הגנה מן הצדק של אכיפה בררנית, כשהם טוענים שהמדינה מפלה אותם לרעה לעומת נאשמים אחרים שעברו עבירות זהות או דומות. בית המשפט העליון נתן דעתו בעניין, והבהיר מתי אפשר לזכות בהגנה מן הצדק כשמועלית טענה כזו.

נהג ללא רישיון ברח משוטר

אדם נהג ברכב, אף שמעולם לא נבחן במבחן רישוי ולא החזיק ברישיון נהיגה. שוטר תנועה הבחין בו כשהוא חוצה קו הפרדה לבן וכרז לו לעצור. אולם הנהג נסע לאחור, החל לנסוע מהר, ביצע פנייה תוך שהוא עוקף וחוצה קו הפרדה לבן, והמשיך במהירות גבוהה בעוד השוטר דולק אחריו בניידת וכורז לו לעצור. בנסיעתו נסע הנאשם בנתיב נגדי, כשהוא עוקף כלי רכב אחרים וחוצה מספר מעברי חצייה בלי להאט, באופן שהיה בו כדי לסכן כלי רכב אחרים, בכלל זה כאלו שנסעו בנתיב הנגדי. בהמשך נכנס הנאשם במהירות לצומת באור אדום, חצה שטח הפרדה, התנגש ברכב אחר שנכנס לצומת באור ירוק, ואז עצר. הוא יצא מן הרכב והחל לברוח, אך נעצר תוך מספר דקות.

בית המשפט המחוזי

נגד הנאשם הוגש כתב אישום באשמה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה. העונש המרבי על העבירה הוא עשרים שנות מאסר. בית המשפט המחוזי זיכה אותו מעבירה זו, ותחתיה הרשיעו בעבירה של נהיגה בפזיזות וברשלנות בדרך ציבורית, שהעונש המרבי בגינה הוא שלוש שנות מאסר. בית המשפט המחוזי, שאליו הוגש כתב האישום, החליט לזכות את הנאשם מהעבירה החמורה ולהרשיעו בעבירה הקלה יותר למרות שהנאשם הודה בעובדות כתב האישום.

בית המשפט התבסס בהחלטתו על מקרים רבים שהונחו בפניו ובהם הועמדו נהגים לדין בבתי משפט השלום ובבתי משפט השלום לתעבורה, וקבע כי חומרתם דומה לחומרה שבעניינו של הנאשם או עולה עליה. לפיכך, קבע בית המשפט, הפסיקה שפורטה בפניו היא בהיקף המלמד על התנהלות מקובלת, ולא על כתב אישום שהוגש אקראית לערכאות נמוכות יותר, ורבים המקרים שאף חמורים מהמקרה שנדון בפניו.

בהמשך להחלטתו קבע בית המשפט שלמרות שקיימת הנחיה ברורה של פרקליט המדינה בהעמדה לדין של נהגים המנהלים מרדף בכביש, הרי מדיניות זו אינה מיושמת באופן אחיד, עקיב ושוויוני. במקרים רבים דומים מוגש כתב אישום בגין עבירות קלות יותר, וממילא מוגש תחילה לערכאות נמוכות מבית המשפט המחוזי.

בית המשפט העליון

המדינה לא השלימה עם פסיקתו של בית המשפט המחוזי וערערה לבית המשפט העליון, שקיבל את ערעורה בעניין זה.

בית המשפט העליון אישר שאכן אכיפה בררנית יכולה להקים הגנה מן הצדק, במקום שנאכף בו הדין אחרת, הן כלפי המעורבים באותה פרשה והן כלפי פרשות שונות זו מזו, ובלבד שאין כל טעם רלוונטי המבחין ביניהם, וזאת אף בלי הצורך בקיומו של מניע פסול בבסיס הדברים. עמדה עקרונית זו משקפת הכרה, כי יש באכיפה הבררנית כדי לפגוע באופן ממשי בהוגנות ההליך, בתחושת הצדק ובצורך ליתן לה ביטוי ממשי, אם בזיכוי הנאשם ואם בהקלה בעונשו.

עם זאת, הגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית שמורה למקרים חריגים, והנטל המוטל על כתפי נאשם הטוען לקיומה הוא כבד, שכן לרשות עומדת חזקת התקינות המנהלית של פעולותיה. לכן אין די בהעלאת הטענה בעלמא, ויש להניח תשתית ראייתית מספקת.

תחילה על הנאשם להניח תשתית ראייתית ראשונית, ולהראות כי לכאורה בוצעה אבחנה בלתי ראויה בין שווים. אז יעבור הנטל לסתור לכתפי הרשות. כדי לעמוד בנטל הראיה, יכול הנאשם להשתמש במאגרי המידע המשפטיים, בהנחיות פרקליט המדינה, להגיש בקשה לבית המשפט ובה דרישה מהתביעה לחשוף חומר רלוונטי, או להגיש בקשה לפי חוק חופש המידע כדי לאתר חומר תומך בבקשה.

במקרה שהונח לפניו, קבע בית המשפט העליון, פרקליט המדינה הנחה את פרקליטות המדינה לגבי הנסיבות שבהן יוגשו כתבי אישום בשל מרדפים בכביש מכוח סעיף עבירה מחמיר זה, הקובע עונש מרבי של עשרים שנות מאסר, ולהעדיפו על פני עבירות שחומרתן העונשית פחותה. זאת בהתבסס על קיומם של שני משתנים: האחד, מודעות הנהג לנהיגתו הפרועה, בהינתן כי מדובר בעבירת מטרה הנוקטת לשון “בכוונה לפגוע”, והשני, התממשות הסיכון, שבאה לידי ביטוי בהתנגשות הנהג בכלי רכב אחר או במניעת התנגשות רק בשל פעולה של נהג אחר, שסטה מנתיבו או בלם את רכבו. במקרים שבהם לא יצר הנהג סיכון מוחשי לכלי תחבורה שהיו בדרכו, לא תיוחס לו העבירה החמורה.

בית המשפט העליון לא מצא כי הנאשם עמד בנטל, ולפיכך הורה להרשיעו בעבירה החמורה.

 

משרדנו הממוקם במגדל התאומים ברמת גן, מטפל בתיקי תעבורה כולל עברות תעבורה על מהירות מופרזת, נהיגה בשיכרות, תאונות דרכים, פסילת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, שלילה על נקודות וכל תיקי תעבורה הדורשים עורך-דין מתמחה בבתי משפט לתעבורה, בתל אביב, חיפה, באר שבע, נתניה, אשדוד, ובכל בתי המשפט בארץ.

משרדנו יכול לעזור: 03-7169977