תודה שהיית מודע (גרימת מוות ברשלנות)
הריגה או גרימת מוות ברשלנות – פסיקה חדשנית
כחלק מהמלחמה בתאונות הדרכים הִנחתה עצמה התביעה הכללית להגיש כתבי אישום מחמירים בתאונות דרכים שבהן מצא את מותו מי מהמעורבים בתאונה. ברבים מן המקרים לא מדובר ברשלנות “פשוטה” אלא בעבירה חמורה שהביאה לתוצאות הטרגיות ובהם תרה התביעה אחר ממצאים שיביאו לידי הגשה של כתב אישום בהריגה במקום אישום בגרימת מוות ברשלנות. ההבחנה בין שני האישומים מהותית הן מבחינת היסוד הנפשי של הנאשם המעורב והן מבחינת חומרת העונש. באשר לעונש, הרי שבגין העבירה של גרימת מוות ברשלנות קבע המחוקק רף ענישה מרבי של שלוש שנות מאסר ואילו בגין עבירת הריגה נקבע רף ענישה מרבי של עשרים שנות מאסר.
כך מוגשים כתבי אישום בתיקים “קטלניים” בעבירה של הריגה, כשהנהג הפוגע לא ציית לאור האדום ברמזור, לא ציית לתמרורי עצור או תן זכות קדימה, חצה פס הפרדה רצוף, הגביר את מהירותו מעבר למהירות המותרת ועבירות רבות אחרות.
נהג, האם הוא מודע?
לעבירות הריגה ולעבירות של גרימת מוות ברשלנות יסוד עובדתי זהה. ההבדל ביניהן טמון ביסוד הנפשי של העושה. להריגה נדרש יסוד נפשי שביסודו מחשבה פלילית ופזיזות לעניין התוצאה, ואילו לגרימת מוות ברשלנות נדרש יסוד נפשי של רשלנות בלבד.
החוק מגדיר “מחשבה פלילית” כ”מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה, ולעניין התוצאות גם אחת מאלה: …(2) פזיזות שבאחת מאלה: …(ב) קלות דעת בנטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאות האמורות, מתוך תקווה להצליח למנען”.
את עבירת הרשלנות מגדיר החוק כ”אי מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות או לאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה, כשאדם מן היישוב יכול היה, בנסיבות העניין, להיות מודע לאותו פרט…”.
ההבחנה בין קלות דעת לרשלנות בהתנהגות של נהג שגרם למוות בתאונה, רחוקה מלהיות ברורה ומדויקת. בפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, הבהיר בית המשפט כיצד לדידו יש לעשות הבחנה זו. באותו מקרה נהג מונית נהג במוניתו בכביש דו-מסלולי המופרד באי תנועה מוגבה, כשבכיוון נסיעתו שלושה נתיבי נסיעה. בהתקרבו למעבר חצייה בעודו נוסע בנתיב המרכזי, לא הבחין כי רכב בנתיב השמאלי עצר כדי לאפשר לשני נערים על אופנועם לחצות את מעבר החצייה. נהג המונית לא עצר ולפיכך פגע בנערים. כתוצאה מהפגיעה נהרג אחד הנערים והשני נפצע.
בעניין זה קבע בית המשפט כי השאלות הרלוונטיות הן מודעות הנאשם לאפשרות שהתנהגותו תגרום למוות ויחסו לאפשרות זו. עוד קבע, כי המודעות לאפשרות של גרימת התוצאה האסורה נבחנת יחסית לזמן ההתרחשות. יש להוכיח כי בזמן ההתרחשות התקיימה אצל העושה המודעות לאפשרות שהתוצאה האסורה תקרה, ואין די בהוכחת מודעות כללית לאפשרות של גרימת התוצאה האסורה בנסיבות דומות.
במה דברים אמורים? אדם מן היישוב מודע למציאות, לסכנות הטמונות בסיטואציות שונות ולתוצאותיהן האפשריות. כך למשל, כל אדם מבין את הסכנה שבאי שמירת מרחק בנהיגה, או את הסכנה שבהסטת המבט מן הכביש בנהיגה, ויודע שהתנהגויות כאלה עלולות לגרום לתאונה ושבתאונה עלולים להיפגע ואף למות. אולם הידיעה והמודעות הכללית אינן מחייבות שבכל מקרה שבו אדם נוהג באחד האופנים המתוארים הוא מודע בפועל לאפשרות שהתנהגותו תגרום למוות.
חלק מהפעולות הכרוכות בנהיגה הן פעולות שגרתיות, שדרישותיהן מהקוגניציה המרכזית של הנהג מינימליות. ההרגל והאימון בנהיגה מביאים לידי כך שבנהיגה רגילה פוחת החלק המרכזי של הקוגניציה בעיבוד המידע ואף נעלם לחלוטין, והמשימה מתבצעת אוטומטית ברמה כזו או אחרת. אצל נהג מיומן פעולות כגון הסטת הגה, העברת הילוך ולחיצה על דוושה נעשות ללא השקעת מחשבה. לא כל פעולה בנהיגה היא תוצאה של שקילת האפשרויות ובחירה מודעת. אדרבה, פעולות רבות בנהיגה הן תוצאה של תהליך עיבוד נתונים מוכני, המושפע מידיעותיו של הנהג, מניסיונו, מהרגליו, ממזגו וכדומה. לפיכך ייתכן שנהג המודע באופן כללי לסכנות הטמונות בסיטואציה מסוימת, ייקלע לאותה סיטואציה ויפעל בה בלי לקלוט את הסכנה הכרוכה בה או לעמוד על ממשותה, ובלי להיות מודע לאפשרות שהתנהגותו עלולה לגרום למימוש הסכנה.
כדי לשכלל את עבירת ההריגה, יש להוכיח שהנאשם היה מודע לסיכון הקונקרטי הקשור לנסיבות הספציפיות של האירוע, ואין די בהנחה שאדם סביר מודע לסיכונים מסוג זה או אף שהנאשם המסוים מודע לסיכונים אלה באופן כללי.
חזקה עובדתית
בשל הקשיים המתוארים, נקבעה בפסיקה “חזקה עובדתית” הקושרת את קיומה של המחשבה הפלילית לעוצמת הרשלנות שבהתנהגות הנאשם. על פי חזקה זו, התרשלות רבתי מהווה אמת מידה ראייתית-נסיבתית להוכחת פזיזות, ולו מן הסוג הקל יחסית, של קלות דעת.
בהקשר זה יודגש, כי לא מדובר בחזקה משפטית, וכי כל מקרה נבדק על פי נסיבותיו. המקרים שבהם מצא בית המשפט לנכון לקבוע קיומה של פזיזות על יסוד רמת התרשלות גבוהה, אופיינו בנהיגה שיש בה סטייה חמורה מרמת הנהיגה הסבירה.
במקרה שנזכר לעיל קבע בית המשפט כי שבזמן שהנאשם התקרב אל מעבר החצייה, הוא לא היה מודע לאפשרות שהתנהגותו תגרום למוות, וכי אם היה מודע לכך, היה פועל אחרת כדי למנוע את הסכנה. הוסיף בית המשפט והבהיר, שאם ניתן היה להיכנס למחשבתו של הנאשם בהתקרבו אל מעבר החצייה, לא היינו מוצאים בה הלך מחשבה של “אני יודע שאני עלול עכשיו להרוג מישהו, אבל אני לוקח סיכון בתקווה שהדבר לא יקרה” אלא היינו מוצאים “ריק” בקשר לזיהוי הסכנה ומשמעותה. הנאשם לא חיבר בין הנתונים, לא זיהה את הסכנה מבעוד מועד, ולא שיער כי אופן נהיגתו יוצר סיכון ממשי, אשר יכול להביא לידי התוצאה הקטלנית. הוא הופתע לחלוטין מהימצאות הילדים על מעבר החצייה, ומרגע שראה את החלק הקדמי של האופניים על מעבר החצייה עשה כל שביכולתו כדי למנוע את הפגיעה. הוא גם אמר פעם ועוד פעם, כי הופתע לגמרי מההתפתחות, וכי הנהג שנסע לפניו “הכניס אותו למלכודת מוות”. בשל כך זיכה אותו בית המשפט מעבירת הריגה והרשיע אותו בעבירה של גרימת מוות ברשלנות.
* עו”ד שי גלעד מומחה למשפט תעבורה.
טיזרים
לעבירות הריגה ולעבירות של גרימת מוות ברשלנות יסוד עובדתי זהה. ההבדל ביניהן טמון ביסוד הנפשי של העושה. להריגה נדרש יסוד נפשי שביסודו מחשבה פלילית ופזיזות לעניין התוצאה, ואילו לגרימת מוות ברשלנות נדרש יסוד נפשי של רשלנות בלבד
בית המשפט קבע כי שבזמן שהנאשם התקרב אל מעבר החצייה, הוא לא היה מודע לאפשרות שהתנהגותו תגרום למוות, וכי אם היה מודע לכך, היה פועל אחרת כדי למנוע את הסכנה. הנאשם לא שיער כי אופן נהיגתו יוצר סיכון ממשי, אשר יכול להביא לידי התוצאה הקטלנית
משרד עורכי דין תעבורה שי גלעד ממוקם ברמת גן ומייצג נאשמים בכל עיר ואזור בישראל מאילת ועד קרית שמונה. המשרד מייצג לקוחות בערים הגדולות תל אביב, חיפה, ירושלים, באר שבע, חדרה וסביבתם.
המשרד מטפל בתיקי תעבורה כולל עברות תעבורה על מהירות מופרזת, נהיגה בשיכרות, תאונות דרכים, פסילת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, שלילה על נקודות וכל תיקי תעבורה הדורשים עורך-דין מתמחה בבתי משפט לתעבורה. צור קשר עוד היום לקבלת מידע ויעוץ מקצועי 03-7169977