נהיגה בשכרות – תעבורה

בשונה מהוראות המשפט הפלילי הקלאסי בו יש להוכיח כי נאשם ביצע בפועל את העבירה המיוחסת לו, קובעת פקודת התעבורה “חזקת בעלות” ולפיה במידה ונעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו
נהיגה בשכרות

בשונה מהוראות המשפט הפלילי הקלאסי בו יש להוכיח כי נאשם ביצע בפועל את העבירה המיוחסת לו, קובעת פקודת התעבורה “חזקת בעלות” ולפיה במידה ונעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

במידה והוכיח בעל הרכב למי מסר את החזקה ברכב תחול החזקה האמורה על המחזיק.ובמידה וזה הוכיח כי מסר את החזקה ברכב לאדם אחר, תחול החזקה האמורה על אותו אדם. בית המשפט המחוזי בירושלים נזקק לשאלה באם השרשרת נפסקת במחזיק השלישי והגיע למסקנה כי שרשרת המחזיקים ,גם על פי החוק, יכולה להמשך גם מעבר למחזיק השלישי.

בחוקי התעבורה מוצאים עונשי מאסר מינימאליים ואף עונשי פסילת רשיון מינימאליים כשהמחוקק מגביר את השימוש בקביעת רף תחתון בחקיקתו בשנים האחרונות.

כפי שאמרנו לעיל, חזקת הבעלות ייחודית לפקודת התעבורה אם כי בית המשפט העליון התייחס אליה בהקשר החוק הפלילי. הנשיא ברק קבע באחד מפסקי הדין כי החזקה שבחוק הקבועה בפקודת התעבורה חלה אך לגבי עבירות הקבועות בפקודת התעבורה. עם זאת, כדברי השופט ברק חזקה זו יסודה ב”הנחה עובדתית חזקה” המבוססת על ניסיון החיים, ולפיה הבעלים של הרכב הוא אשר נוהג בו, ואם אינו נוהג, הוא יודע מי נוהג בו. הנחה עובדתית זו, מקום שלא הופרכה, יכולה גם היא להוות ראיית חיזוק, וזאת אף ביחס לעבירות לפי חוק העונשין.

עניין האחריות על ביצוע עבירות הנקלטות ע”י מצלמה מתעורר ביתר שאת כשמדובר ברכב הרשום בשם חברה שהרי חברה אינה בשר ודם ואינה יכולה להתכוון לעבור עבירה וכביכול אינה אמורה לשאת באחריות פלילית לגבי עבירה שבוצעה ברכב הרשום בשמה.

בפסק דין ארוך וממצא בעניינה של חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע”מ מגיע נשיא בית המשפט העליון לשעבר ברק למסקנה חד משמעית כי ניתן גם ניתן להטיל אחריות לביצוע עבירות תעבורה על תאגיד בשמו רשום כלי הרכב.

מי שיחשב על פי הוראות החוק לבעלים של רכב הוא אותו אדם או תאגיד הרשום כבעלים ברישיון הרכב ואולם החוק מגדיר כבעלים גם את מי שמחזיק ברכב מכח הסכם שכירות או הסכם של מקח-אגב-שכירות או הסכם מכר . היינו- גם אדם אדם רשום כבעלים של רכב ברשיון הרכב, אך יציג הסכם שכירות, הסכם מכר או הסכם מקח אגב שכירות, , תועבר האחריות לאותו מחזיק על פי אותו הסכם.

לעיתים “מלאכת” הטלת האחריות אינה כה פשוטה בעיקר במקרים מורכבים. כך קרה שבעלים של אופנוע שהיה מעורב בתאונת דרכים והוכרז כ”אובדן מוחלט” קיבל את הפיצוי עבור הנזק מחברת הביטוח ובתמורה ולדרישת חברת הביטוח, העביר לחזקתה את האופנוע. חברת הביטוח מכרה את האופנוע לחברה נוספת אשר שיקמה את האופנוע ומכרה אותו לאדם נוסף אשר גם הוא לא נשאר בעליו ומכר אותו הלאה. והנה אותו אופנוע שכבר הוכרז כאובדן מוחלט חזר לכבישי ישראל , חזר לשאוב דלק ולפלוט עשן ואף צולם מבצע עבירת מהירות ע”י מצלמה.מתברר כי הבעלות באופנוע נותר רשומה בשם בעליו המקורי, אותו אחד שקיבל מחברת הביטוח את הפיצוי והעבירו לחזקת חברת הביטוח לצורך מכירת שרידיו. לפנייתו של הבעלךים של האופנוע הועבר כתב האישום בשם חברת הביטוח וזו הורשעה בדין.

בית המשפט היה סבור כי היה על חברת הביטוח לדאוג לרישום העברת הבעלות מבעוד מועד, כמצוות הדין, שמחייב מוכר של רכב לדאוג לשינוי הרישום של הבעלות ברכב. משלא דאגה לכך, בעתו, הרי שהיה עליה לצפות מצב שבו האופנוע, אחר שיקומו על ידי מי שנמכרו לו שרידי האופנוע יימכר לאחר או לאחרים, והיא לא תדע לאילו ידיים ובעלים “יתגלגל” ולאן יגיע. במצב זה יישאר הבעלים הרשום ברשיון הרכב אחראי על ביצוע עבירת תעבורה, כפי שנקבע בחזקה שבחוק.

כדי להינצל מכך על מוכר הרכב לדאוג לרישום השינוי בבעלות הרכב. במצב שנוצר, שבו חברת ביטוח, כמבטחת של הרכב שניזוק או יצא מכלל שימוש, אינה דואגת לרישומו של מי שמכרה לו את הרכב לשיקום ולמכירה, או מכרה אותו כמשוקם במישרין לאחר, מסתכנת בהבאה לדין בשל ביצוע עבירות בידי מי שקיבל לחזקתו את הרכב, מבלי שתירשם בעלותו ברשיון הרכב.

ככל ששרשרת החזקות ארוכה יותר, כך יקשה על הבעל הרשום ברשיון הרכב להתחקות אחר מי שהחזיק ברכב בעת ביצוע עבירת התעבורה.

אמת הדבר, שחברת הביטוח, לא היתה רשומה כבעלים ברשיון הרכב. אולם, היא וכל מבטחת שמקבלת לידיה רכב או שרידי רכב, שמתקנת ומשקמת אותו, אחר תשלום פיצוי לבעליו, הופכת לבעליו, ובדרך זו היא מבקשת להשיב לעצמה מקצת מן הפיצויים ששילמו למבוטח. עליה, אפוא, לפעול כדי שהרישום במרשם הבעלות של רשות הרישוי ישקף נכונה את המציאות.

לשון אחרת, לרשום על שמה את הרכב, ואם העבירתו, לקונה לצורך שיקום ומכירה – לדאוג לרישומו על שם הקונה. בדרך זו, היתה נמנעת האפשרות להעמידה לדין.

אם כן, המצב המשפטי להיום הוא כי חברה עתידה לשאת באחריות בגין עבירה שנעברה ברכב שהיה בבעלותה או בחזקתה. הדבר בעייתי כשלעצמו שכן העונש שניתן להטיל על חברה הינו עונש כספי בלבד שהרי לא ניתן לשלול את רישיון נהיגתו של תאגיד או להטיל עליו עונשי מאסר.

כאן המקום להדגיש כי על שולחנו של המחוקק מונחת הצעת חוק לפיה תוטל האחריות במקרה בו נעברה עבירת תעבורה על ידי רכב של תאגיד מבלי שזוהה הנוהג בפועל על מנהל פעיל או מנהל רשום בחברה. היינו- המגמה היא להעביר את האחריות לאחד מהאורגנים בחברה אשר ישא באחריות במידה ולא תוכל החברה להצביע על הנהג שנהג בפועל.

מגמה זו עתידה לגרום לכך שתאגידים בשמם רשומים כלי רכב יאלצו לערוך רישום מדוייק על פי ידעו בכל רגע נתון מי נהג ברכב החברה כדי שיוכלו להצביע עליו ולהביא ראיות לכך שהוא הוא עבר את העבירה ועליו לשאת באחריות לה.

משרד עורך דין תעבורה שי גלעד ממוקם ברמת גן, ברח’ ז’בוטינסקי 33 , מגדל התאומים 1, המצוי באחד מצירי התנועה הראשיים במדינת ישראל ונגיש מכל מקום בארץ. צור קשר עוד היום לקבלת מידע ויעוץ מקצועי 03-7169977

משרד עורך דין תעבורה שי גלעד מטפל בתיקי תעבורה כולל עברות תעבורה על מהירות מופרזת, נהיגה בשיכרות, תאונות דרכים, פסילת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, שלילה על נקודות וכל תיקי תעבורה הדורשים עורך-דין מתמחה בבתי משפט לתעבורה, בתל אביב, חיפה, באר שבע, נתניה, אשדוד, ובכל בתי המשפט בארץ.