ממלכת הזברה-נהיגה בקרבת מעבר חצייה

נהיגה בקרבת מעבר חצייה

woman crosswalk תקנות התעבורה מגדירות מעבר חצייה כחלק הכביש המסומן כמיועד לחצייתו על ידי הולכי רגל. אותו מעבר חצייה קיבל “ייחוס” בתקנות התעבורה ובפסיקת בתי המשפט כשכינו אותו “קודש הקודשים של הולך הרגל”. אשר על כן ייחד המחוקק הוראות מיוחדות וקפדניות שלפיהן חייב נהג לנהוג בהתקרבו למעבר החצייה.

נקבע בתקנות כי נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה אשר הולכי רגל חוצים בו, יאפשר להם להשלים את החצייה בביטחה, ולפי הצורך יעצור את רכבו לשם כך. כדי להגביר את חובת הזהירות של הנהג בהתקרבו למעבר החצייה, תוקנו התקנות, ונקבע כי נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה יאט את רכבו אם הולך רגל עומד על המדרכה סמוך למעבר החצייה. אם ניכר שבכוונתו של הולך הרגל לחצות את הכביש – ייתן לו זכות קדימה.

עוד נקבע, כי עת מתקרב נוהג רכב למעבר חצייה, ובנתיב אחר האט רכב לפני מעבר החצייה, יאט את רכבו לפני מעבר החצייה האמור. אם הרכב בנתיב האחר עצר, יעצור אף הוא. במילים אחרות, גם אם אין הולך רגל על מעבר החצייה או בסביבתו, אך רכב אחר בנתיב אחר האט או עצר את רכבו, על נוהג הרכב להאט או לעצור גם כן.

לבסוף נקבע, כי מעבר חצייה המחולק על ידי שטח הפרדה, יראו כל חלק בו כמעבר נפרד.
התעוררה שאלה באחד התיקים שהגיעו לבית המשפט המחוזי: האם שטח ההפרדה צריך להיות בנוי כדי שיראו את שני חלקיו של מעבר החצייה כנפרדים? על כך השיב בית המשפט, כי תקנות התעבורה מגדירות שטח הפרדה ככל סימון שטח על פני הדרך, ולפיכך שטח ההפרדה אינו חייב להיות בנוי.

בניגוד לפסיקתו של בית המשפט לתעבורה, אשר קבע כי הוראת תקנות התעבורה אינה מותירה שיקול דעת לנהג המתקרב למעבר החצייה וכי השארת שיקול דעת כזה – אם רק להאט או גם לעצור – היא בבחינת “מדרון חלקלק” שעלול להביא לתאונות קשות, קבע בית המשפט המחוזי שהוראת התקנה בפירוש משאירה שיקול דעת לנהג. כפי שנאמר בתקנה במפורש, עליו להאט, “ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך”. היינו, עליו להחליט בנסיבות העניין. בכך אף הבהיר בית המשפט, כי אין צורך בעצירה מוחלטת במקרה שהולכי הרגל כבר חצו את מרבית מעבר החצייה ורכב הנהג מתקרב ועומד לחצות מאחוריהם.

בתי המשפט ייחסו את חובת הזהירות המוגברת לא רק למעבר החצייה אלא גם לסביבתו, אלא שה”סביבה” לא הוגדרה כלל. במקרה שבו הורשע נהג בגין פגיעה בהולך רגל כעשרה מטרים לאחר מעבר החצייה, בית המשפט לתעבורה ייחס אחריות מוגברת לנהג בנקודה זו. בערעור קבע בית המשפט, אם כי בדעת מיעוט, כי חובת הזהירות המוגברת עניינה ההתקרבות אל מעבר החצייה ומעבר החצייה עצמו. משהסתיים מעבר החצייה, וודאי במרחק של עשרה מטרים לאחר שהסתיים, חוזרת חובת הזהירות למידתה הרגילה והקיימת בכל מקום אחר, כמובן בהתאם לנסיבות המסוימות באותו מקום. בית המשפט בערעור הבהיר, כי מצבים מסוימים ומקומות מסוימים מצריכים גם הם חובת זהירות מוגברת, ואולם היות המקום כעשרה מטרים לאחר מעבר חצייה, נתון זה עצמו, והוא בלבד, איננו יכול להביא למסקנה בדבר קיומה של חובת זהירות מוגברת. משהסתיים מעבר החצייה, וודאי במרחק של כעשרה מטרים ממנו, לאחר שהסתיים, הרי שחובת הזהירות המוטלת על נהג חוזרת למגבלותיה, ללא קיומו של נתון המביא להחמרתה, זאת לצד חובת זהירות מסוימת המוטלת על הולכי רגל, אשר גם הם משתמשים בכביש לחצייתו. כאמור, במקרה במיוחד הזה הורשע הנהג בשל נסיבותיו המיוחדות של אותו מקרה.

כאמור, חובת הזהירות החלה על נהג המתקרב למעבר החצייה היא חובה מוגברת. עליו לצפות אירועים לא צפויים, בעיקר כששדה הראייה שלו כלפי מעבר החצייה וסביבתו אינו פתוח לחלוטין.

חובת הציפיות קיימת גם כאשר הנעשה על המדרכה ליד מעבר החצייה מוסתר מעיניו של הנהג. או-אז חובה על נהג לצפות אפשרות שהולכי רגל שאינם נראים יירדו אל מעבר החצייה. חובה זו קיימת גם כאשר מקצת ממעבר החצייה מוסתר מעיניו של הנהג, בין בשל רכב החונה ליד המעבר, בין בשל רכבים אחרים הנוסעים לפניו והמונעים ממנו לראות את הנעשה במעבר החצייה, ובין מכל טעם אחר. במקרים כאלה, חובה על הנהג לצפות כי באותו “שטח מת” שנוצר במעבר החצייה עשוי להימצא הולך רגל. הלה עשוי להניח כי נהגים המתקרבים למעבר החצייה יכלכלו את נסיעתם כך שלא יפגעו בו ויאפשרו לו להשלים בשלום את חציית הכביש.

משרדנו הממוקם במגדל התאומים ברמת גן, מטפל בתיקי תעבורה כולל עברות תעבורה על מהירות מופרזת, נהיגה בשיכרות, תאונות דרכים, פסילת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, שלילה על נקודות וכל תיקי תעבורה הדורשים עורך-דין מתמחה בבתי משפט לתעבורה, בתל אביב, חיפה, באר שבע, נתניה, אשדוד, ובכל בתי המשפט בארץ.

משרדנו יכול לעזור: 03-7169977