ההפקרות שבהפקרה – נהיגה רשלנית
בית המשפט העליון קבע בפסק דין לאחרונה הלכה כי רובן של עבירות התעבורה הינן עבירות שלא נדרש בהם להוכיח שהנהג התכוון לעבור את העבירה או אפילו עבר את העבירה תוך התרשלות
בית המשפט העליון קבע בפסק דין לאחרונה הלכה כי רובן של עבירות התעבורה הינן עבירות שלא נדרש בהם להוכיח שהנהג התכוון לעבור את העבירה או אפילו עבר את העבירה תוך התרשלות. בעבירות שכאלה הקרויות עבירות מסוג “אחריות קפידה” מוטל הנטל על הנאשם להוכיח כי עשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה.
המילים “כל שניתן” באות להדגיש את הנטל הכבד המוטל על כתפי הנאשם להוכיח את כל שניתן לעשות כדי למנוע את העבירה ולא רק את שניתן לעשות באופן סביר. במילים אחרות, אם נאשם עשה מעשים רבים אך הזניח פעולות אחרות שבהן היה יכול לנקוט, תתמוטט הגנתו.
בצד הטלת אחריות כה כבדה , קבע המחוקק כי בעבירות שכאלה לא ניתן להטיל עונשי מאסר.
בצד עבירות אילו, קבועות בפקודת התעבורה כמו גם בחוקים פליליים אחרים עבירות שבהן היסוד הנפשי בעבירה הוא יסוד של רשלנות.
העבירה החמורה בסדרת עבירות אילו הינה עבירה של גרימת מוות ברשלנות בצידה קבע המחוקק עונש מרבי של שלוש שנות מאסר.
ואולם מעבר לעבירות אילו ראה המחוקק בעבירת ההפקרה , עבירה מכוערת שבה היסוד הנפשי בחלקו הוא יסוד של כוונה כשקבע בצידן של עבירות אילו עונשים חמורים של שבע ואף תשע שנות מאסר.
פקודת התעבורה קובעת כי נוהג רכב המעורב בתאונה, והוא ידע, או שהיה עליו לדעת, כי בנסיבות המקרה עשוי היה להיפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה, דינו – מאסר שבע שנים ואילו הנוהג רכב המעורב בתאונה, והוא ידע, או שבנסיבות המקרה היה עליו לדעת, כי בתאונה נפגע אדם, ולא הגיש לנפגע עזרה שהיה ביכולתו להגיש בנסיבות המקרה, לרבות הסעתו לטיפול רפואי, דינו – מאסר תשע שנים.
המדרג בין שתי העבירות הינו כי במקרה הראשון יתכן וכתוצאה מהתאונה לא נפגע אדם אך מנסיבות המקרה היה על הנהג לדעת כי באירוע היה עלול מישהו להיפגע,והנהג לא עצר במקום כדי לוודא מה קרה , די בכך כדי להעמידו בסיכון של שבע שנות מאסר. החלופה השנייה קיצונית עוד יותר ובה הנהג ידע או שהיה עליו לדעת כי בפועל נפגע מישהו אך הנהג נמנע מלסייע לו, די בכך כדי להעמידו בסיכון של תשע שנות מאסר.
הענישה בצידן של עבירות ההפקרה הינה מהחמורות בספר החוקים ומביעה את שאט הנפש של המחוקק מעבירה שכזו.
בתי המשפט בהתייחסם לעבירת ההפקרה קבעו לא אחת כי תכליתה של נורמה פלילית זו להילחם בתופעה הקשה המתרחשת בכבישי ישראל של נהגים הפוגעים באדם במהלך תאונת דרכים, ומפקירים את הנפגע לנפשו ללא הושטת עזרה.
במיוחד גדולה סכנת ההפקרה כאשר אין עדי ראייה לתאונה, עובדה המעודדת את הנהג להימלט על נפשו כדי למנוע את זיהויו כמי שהיה מעורב בתאונה הפוגענית מטרתה המרכזית של הנורמה הקבועה בחוק בעניין זה היא להבטיח מתן עזרה מיידית לנפגע בתאונה על-ידי נהג שהיה מעורב בתאונה ונמצא במקום, ולהגן בכך על חייו ועל שלומו הגופני של הנפגע. בד בבד, היא נועדה גם למנוע מנהג מלחמוק מאחריות לתאונה, ולהקל על רשויות אכיפת החוק לברר כיצד נגרמה התאונה ומי אחראי לה העבירה חלה על כל מעורב בתאונה, בלא קשר לשאלת אחריותו לתאונה.
הנורמה של איסור על הפקרה, מעבר לתכליתה להגן על הנפגע ולהקל על אכיפת החוק ביחס לנהגים עבריינים, נועדה לעגן במשפט את החובה המוסרית החלה על אדם המעורב באירוע פוגעני לסייע לזולתו שנפגע, לדאוג לשלומו ולהציל את חייו.
בקובעו עונשים חמורים לעבירת ההפקרה על שתי חלופותיה ביטא המחוקק את גישתו בדבר כובד האחריות המשפטית והמוסרית הרובצת על נהג מעורב בתאונת דרכים, היודע או חייב לדעת, כי אדם עלול היה להיפגע או בפועל נפגע, לעצור את מכוניתו ולבדוק את תוצאות התאונה, ולהיות נכון להגיש עזרה לנפגע, גם אם הדבר לא היה מועיל עוד להחזיר את הקרבן לחיים, או לא היה מועיל להקל על חומרת פגיעתו. אחריות מוסרית-משפטית זו רחבה בהרבה מעצם החובה להקפיד על כללי התעבורה בכבישים.
היא משקפת אחריות המוטלת על מעורב בתאונה להושיט עזרה למי שנפגע ושרוי במצב של חוסר ישע בפגיעתו, בלא קשר הכרחי לשאלת אשמו של הנהג לתאונה.
בתי המשפט הקפידו בפרשנות מחמירה בעבירות שכאלה וכך לאחרונה פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניינה של נהגת אשר הייתה מעורבת בתאונת דרכים ונמלטה מהמקום כשהיא מותירה הרוג ופצועים במקום התאונה כי אף אם היא המתינה במקום עד הגיע אמבולנס שהוזמן על ידי עובר אורח ועזבה רק לאחר שהגיע האמבולנס הרי היא עצמה לא הגישה עזרה והימלטותה מהמקום כמוה כהפקרה.
במקרה אחר קבע בית המשפט כי גם חזרה למקום האירוע ואפילו התבוננות ממרחק מספר מטרים, אין בה כדי לענות על דרישותיו של החוק, המדבר על כך, שעל הפוגע “לעמוד על תוצאות התאונה”. בית-משפט לא הסתפק בעצירה פיזית, אלא בחן גם האם הפעולות שלאחר העצירה יש בהן “כדי לעמוד על תוצאות התאונה”.
במקרה אחר נוסף בו נהגת עזבה את המקום וחזרה אליו רק לאחר זמן עם אביה קבע בית המשפט כי לא די בעובדה שהנהגת עצרה, ירדה מרכבה, עזבה את המקום ושבה לאחר זמן למקום עם אביה. הנהגת לא עשתה מאומה “כדי לעמוד על תוצאות התאונה” וכדי להגשים התכלית של החוק. הנהגת ידעה כי פגעה בילד,אך לא עשתה דבר על מנת לסייע לו: לא ניגשה לעזור, לא הזעיקה עזרה ולא המתינה עד בוא צוות רפואי והמשטרה ומשכך ביצעה את עבירת ההפקרה המיוחסת לה.
חשוב לזכור כי עבירת ההפקרה מופרדת משאלת אחריותו של הנהג לתאונה , היינו, יכול להיות שהאחריות לתאונה כלל לא חלה על הנהג ואילו היה עוצר לאחר התאונה , עומד על תוצאותיה ומושיט עזרה , לא ניתן היה להטיל עליו אשמה כלשהיא אך הסתלקותו של הנהג מהמקום או הימנעותו מלהגיש עזרה מקימה אשמה נפרדת.
משרדנו הממוקם במגדל התאומים ברמת גן מטפל בתיקי נהיגה בשיכרות, תאונות דרכים ותיקי תעבורה מכל סוג בתל אביב, חיפה, ירושליים, באר-שבע, אשדוד, ובכל בתי המשפט בארץ. צור קשר עוד היום לקבלת מידע ויעוץ מקצועי 03-7169977